חיפוש

לשעמם זה לא טוב, אבל גם לא מנומס!



הלומדים מתחילים לזוז בכיסא, הפיהוקים נפתחים אל-על, התחושה היא שהמדריך הוא האדם היחיד שמבין איפה הוא נמצא ויחד עם זאת הוא מסתובב עם התחושה "האם הם איתי? האם הם מבינים אותי?" המדריך שנלחץ מהסיטואציה שנוצרה מבין שביכולתו להשפיע על הסיטואציה באמצעות פעולה מצילה, חש חוסר אונים נוכח פניהם הבוהות של הלומדים.

במאמר זה אטען שמקורה של הסיטואציה הזו נעוץ בשלוש סיבות מרכזיות אותן אסקור: האחת, אטען שבוצע פיצוח הדרכתי לא מדויק של תוכן הלימוד, שנית אטען שבוצעה הגדרה לא מדויקת של תפקיד הלומד במערך ההדרכה כלומד אקטיבי וסיבה אחרונה לכך היא יישום לקוי של עקרונות טכניקות המסירה על ידי המדריך.

זו הדרכה של תהליך עסקי, תהליך שירותי, נוהל או מערכת מידע, השיעור מתחיל טוב, אתה מסביר על מטרת השיעור, את לוח הזמנים ומתחיל "לצלול" בהתאם למערך השיעור המושקע שהכנת. אחרי כמה משפטים מתוך מערך ההדרכה, אתה שואל את הלומדים: "הבנתם?", "יש משהו שאתם לא מבינים?". הלומדים שזה עתה התחילו את תהליך הלמידה נלחצים מעצם השאלה ותשובתם היא שהכל ברור ושהבינו הכל. אל תטעה הלומדים סביר מאוד להניח לא הבינו בהסבר הראשון שלך, זה ברור. שאלתך האם זה היה ברור מיותרת למדי שכן היא שאלה כללית שלא מעודדת אותם לחשוב ולקיים תהליך עיבוד של התוכן שלימדת זה עתה. דרך החילוץ היחידה מהשאלה המביכה שלך היא "כן, הבנו הכל".

אתה מתקדם בשיעור והלומדים מתחילים זזים בכיסאותיהם, כמות הסתימות של כל אחד מהם ברורה לך מרוב הפיהוקים, נדמה כאילו צופים בסרט מרגש וזאת נוכח הדמעות העייפות הניגרות על הלחיים שלהם. ואתה, המדריך, תוהה מדוע זה קורה? מדוע זה קורה דווקא לך? האם זה משהו שעשית? איך לעזאזל אפשר לעשות את התוכן ליותר מעניין? זו מערכת מידע... הרי איך זה יכול להיות? בהתחלת השיעור הם "זרמו איתך" אפילו צחקו, אז מה קרה עכשיו?

התפיסה אומרת שתהליכי ההדרכה בין אם הם תהליכי לימוד פרונטליים או עצמאיים מתחילים כאשר רמת הקשב של הלומדים הינה מירבית. הפתיחה של המדריך, ההסבר על תוכנית הלימוד, תכלית יחידת הלימוד נערכת כאשר רמת הקשב של הלומדים הינה גבוהה למדי. עם התקדמות ההדרכה, לקראת האמצע, רמת הקשב פוחתת באופן משמעותי. הלומדים נחשפים לגירויים שבתקשורת בינאישית נהוג לכנותם "רעשים", קרי רעש להעברת המסר מהמשדר לקולט. לקראת סופה של יחידת הלימוד, רמת הקשב חוזרת לרמה זהה לרמת הקשב שהייתה בתחילת השיעור (לא באותה במידה, מעט פחותה ממנה). ואתה המדריך או מפתח ההדרכה מה תעשה? האם זה בלתי נמנע למנוע את הירידה התלולה ברמת הקשב של הלומדים? האם זו גזרה משמיים שבכל שיעור שלי, רמת הקשב של הלומדים תירד במהלך השיעור?

לא איש בשורות אני, לצערי התשובה היא שלא ניתן למנוע ירידת הקשב של הלומדים.

מה כן? ניתן למתן את ירידת הקשב.



טרם מתן ההסבר והטיפים לכיצד ניתן למתן את ירידת הקשב, אתהה איתכם בקצרה- מה הקשר של ירידת קשב לשיעמום? הילכו יחדיו השניים?

בהחלט, הלמידה מעניינת אותנו יותר מאשר משעממת כאשר הקשב שלנו הוא מירבי. כיצד ניתן לייצר קשב גבוה שבעטיו ההדרכה מעניינת על פני משעממת? כאשר מוצגים בפני הלומדים גירויים שמעניינים, בולטים או מוכרים להם.


גירויים מעניינים הם גירויים שמעוררים את המוטיבציה שלנו - לדוגמה כאשר אנחנו רעבים, אנחנו קולטים ביתר את דוכני המזון סביבנו, גירויים בולטים הם גירויים חזקים וקיצוניים - ילד ג'ינג'י בכיתה של בעלי שיער שחור. גירויים מוכרים הם גירויים שקלטנו כבר בעברנו. לדוגמה אדם ששירת ביחידת גולני יקלוט בקלות את תג היחידה המודבקת על מכונית חולפת וכיוצב'.

הסיבה הראשונה לשעמום לדעתי היא פיצוח לא מדוייק של תוכן הלימוד - על המדריך ומפתח ההדרכה לחלק את תכני הלימוד לחלקים קצרים וממוקדים בעלי מטרות קצרות ומדידות. עבודה על מטרת העל של יחידת הלימוד ומטרות הביניים וההישגים הנדרשים שהלומדים צריכים לבצע, יסייעו לחלק את תהליך הלמידה למורכב מתהליכים קצרים כאשר כל פעם יכולים הלומדים לשוב לקשב מההתחלה.

כאשר יחידת הלימוד ארוכה, על המדריך לתהות האם יחידת הלימוד תשיג את מטרתה עבור הלומדים.

הסיבה השנייה קשורה למקומו של הלומד בפיצוח ההדרכתי כלומד אקטיבי. תהליך הלמידה על התקנה/הוראת העבודה/הנוהל/מערכת המידע וכיוצב' צריך להיות מבוסס על התנסות של הלומד. לא אתייאש להתוות בפני מדריכים ומפתחי הדרכה את הצורך בלמידה אקטיבית של הלומד. למידה מבוססת על התנסות ותרגול. לא תקצר היריעה מהרעיונות להפעיל לומדים בכל נושא. בהזדמנות זו גם אציע לכם (שוב) את שיטת העברת התכנים באמצעות למידה חוויתית שאפילו מבוססת תהליך משחק.

הסיבה השלישית לשעמום ביחידות לימוד בארגונים נעוצה ביישום לקוי של טכניקות המסירה של המדריך.

הלומד מתקשה להתמיד ולהקשיב למדריך שכן השימוש בקולו של המדריך איננו אפקטיבי - המדריך מדבר בקול חלש ולא ברור, מונוטוני לעיתים. המדריך משתמש בפתוס, בדיבור המזוהה עם טייפקאסט של יועצים ארגוניים (ייסלחו לי היועצים הארגוניים האחרים) שלא מעורר לומדים, אלא נתפס על ידם כבעל מורכב במידה מסויימת. עוד אציין שלסביבת הלמידה שגם היא מוגדרת כחלק בלתי נפרד מטכניקות המסירה צריכה להיות פשוטה ונקייה מגירויים כדי שהקשב של הלומד יהיה בתהליך הלמידה.

כן, ישנם נושאים מקצועיים בעולמות התוכן השונים שבהחלט אינם מעניינים, יחד עם זאת כאשר אנשי ההדרכה מודעים לשלוש הנקודות שתיארתי מעלה, תיתכן אפקטיביות רבה יותר של תהליכי הלמידה המועברים על ידם.

לסיום, אנסה לתת שישה טיפים מעשיים שניתן יהיה ליישם באופן קל ביחידות הלימוד שלכם -

1. עלינו לדאוג לסביבת עבודה נקייה ככל האפשר מגורמים שעלול לגרום לרעש בתהליך העברת המסר שבין המשדר לבין הקולט. לדוגמה: דמיינו שיעבור מטוס מעל כיתת הלימוד תוך כדי משט שנגיד בכיתה? אם אם הכפתור בחולצתו של המדריך יהיה פתוח?

אין הכוונה לשלוט בתנועת המטוסים באזור קיומה של ההדרכה, אך חשוב מאוד שנהיה מודעים לכך בתהליך וכאשר אבחין שקיים רעש בתקשורת הבינאישית, נדע לטפל בו באותו הרגע.

2. חשוב להשתמש במושגים שמוכרים ללומדים שלנו. כאשר אנחנו מדברים במושגים לועזיים וראשי תיבות רבים בפני הלומדים שלנו, מושגים שהם אינם מכירים, עלול להיווצר נתק בין המדריך לבין הלומדים שכן הם אינם מבינים את פירושו ועל כן הקשב שלהם עלול להיות מוסח בשל כך.

3. שימוש נכון בטכניקות המסירה אך בעיקר בעקרון שמירת קשר העין במהלך ההדרכה. אנשים אומרים המון בעזרת הבעות פנים. לומד שלא מבין סביר להניח שיעקם את פניו בהבעה לא מרוצה או במבט לא מתרצה. לומד שלא מתעניין בחומר בדרך כלל יתעסק במשהו אחר (שרבוט על נייר, התעסקות בנייד או בהייה באויר וכו'. דרך מאוד טובה להיות מודעים למצב הלומדים בכיתה היא באמצעות שמירה על קשר עין עם כל אחד ואחת מהם.

4. שיקוף - קרה לכם פעם ששאלו אתכם שאלה שלא הבנתם? אם ניסיתם לברר מה נשאל במילים שלכם (לפי מה שהבנתם) הרי שהחצנתם את תהליך הפענוח שלכם וביצעתם שיקוף. פעמים רבות, אם נחזור במילים שלנו על דברי המשדר כדי לוודא שהבנו "למה התכוון המשורר" הרי שתהליך התקשורת שלנו יהיה אפקטיבי יותר.

5. ביצוע הערכה מקדימה - כלומר להכין את תשתית הלמידה בהתאם למאפייני קהל היעד של ההדרכה, קביעת מטרות העל ומטרות הביניים וההישגים הנדרשים מהלומד.

6. הפתרון האחרון שבו אחתום את מאמרי זה הוא חשיבותה של המודעות. חשוב שנהיה מודעים למדוע הלומדים שלנו משתעממים, מדוע הקשב שלהם מוסח. חשוב שנבחן את הרקע התרבותי שלהם, הידע הקודם שלהם, ההישגים הנדרשים, מה מעניין אותם, מה מוכר להם, מה בולט בעיניהם נוכל לפתור רעשים בהעברת המסר ההדרכתי שלנו.

ושוב זיכרו, להיות משעמם זה מצב לא טוב בהדרכה, אבל גם ברמה האישית זה לא מנומס.

(טענה זו נאמרת בהומור, לא להפגע)

29 צפיות0 תגובות